יש לך חשבונות כואבים שנותרו פתורים?
שלום לך
כאן אילנית פרימן
לפני כמה שנים עבדתי כשכירה במקום מסוים.
באותם ימים עברתי המון משברים בחיי האישיים,
ולא בדיוק נתתי את הנשמה למקום העבודה,
כמו שאני יודעת לעשות בדרך כלל.
לא שחלילה זלזלתי, או חיפפתי.
עשיתי את העבודה שלי,
אבל לא הרבה יותר מזה.
אפשר לומר שהייתי די ראש קטן.
ולא בגלל שאני לא יודעת להיות ראש גדול,
אלא בגלל שלא הייתי מסוגלת להכיל שום דבר.
חיי הפרטיים היו על סף קריסה בכל תחום אפשרי.
אבל מה?
הרגשתי ממש חרא עם עצמי.
היה בתוכי כל הזמן קול שאמר:
אילנית את לא בסדר.
את לא נותנת מעצמך את ה - 100%.
ולמרות זאת, מבחינתי, היה זה אחד ממקומות העבודה
המוצלחים ביותר שהיו לי אי פעם.
זה היה מקום די קטן, ומאוד משפחתי.
ואחד הדברים היפים שם היה
שהם לא ראו את העובדים רק כעובדים,
אלא גם כבני אדם עם חיים פרטיים משל עצמם.
סיימתי את עבודתי שם ביחסי אהדה והערכה הדדיים.
ובכל זאת, רציתי במשך כמה שנים לדבר עם הבוס הישיר שלי,
כי הרגשתי שאני רוצה קצת להסביר את עצמי.
לנסות לגשר על הפער בין איך שאני יודעת להיות,
ובין איך שהייתי במציאות של אותם ימים...
ולא עשיתי את זה.
אלא שלפני כחודשיים היתה לי ההזדמנות.
מישהי שהתכוונתי להיכנס איתה לקשר עסקי כלשהו,
רצתה המלצה מאנשים שעבדו איתי בעבר.
וחשבתי לעצמי שהנה ההזדמנות שלי,
לנקות את השולחן מול הבוס הישיר לשעבר.
אז שלחתי לו הודעה,
וסיפרתי לו את "מאחורי הקלעים" של אילנית שהיתה שם.
התנצלתי על כך שלא נתתי את הנשמה כמו שאני יודעת.
הסברתי למה זה קרה. ועל הדרך גם הודתי לו ולכולם,
וסיפרתי כמה אני מעריכה את השנתיים שהייתי במחיצתם.
שאלתי אם יהיה מוכן להמליץ עלי לאותה אישה,
והוא אכן דיבר איתה.
בוספו של דבר, אותו קשר עסקי שעמד על הפרק,
לא יצא אל הפועל מסיבות שונות, שאינן רלוונטיות לסיפור שלנו.
האמת היא שהוקל לי שזה לא הסתדר בסוף.
וחשבתי שאם כל מה שהיה צריך לצאת מזה,
זה שסוף סוף אנקה את השולחן מול הבוס לשעבר - דיינו!
ברצינות.
אלה המחשבות שהיו לי.
לא תארתי לעצמי שבתוך זמן קצר ביותר,
אתבשר על מותו של האיש מסרטן.
כשפניתי אליו בבקשת טובה -
לא ידעתי את דבר המחלה, והוא לא סיפר לי על כך.
הוא רק נענה לבקשתי, כי היה לו לב רחב ונדיב,
כמו שלא הכרתי אצל אף אחד! הוא באמת היה אדם מיוחד.
ופתאום, הודעת פייסבוק הותירה אותי נדהמת.
הוא היה יחסית צעיר, בן 61 בסה"כ.
ולמרות ההלם והעצב והכאב שליוו אותי כששמעתי את הבשורה,
שמחתי על 2 דברים:
הראשון - שבכלל זכיתי להכיר אדם שכזה.
השני - שהספקתי להתנצל על משהו שישב לי על הלב כבר כמה שנים, עוד בחייו.
וכאן אני מזמינה אותך לחשוב
עם מי בחייך את מרגישה שיש עדיין
חשבון כואב שנותר פתוח?
משהו שצריך לסגור, וכמובן לסגור יפה?
בשבילי היתה זו הזדמנות עסקית שהיוותה את הטריגר לעשות זאת.
אולי בשבילך - המייל הזה יכול להיות הזרז.
כי אנחנו לא יודעים מה עומד לקרות לאף אחד מאיתנו.
ואם אפשר להנעים עניינים פתוחים שיושבים על הלב.
עניינים שגורמים לנו להתבייש, להקטין את עצמנו,
לחשוב שאנחנו לא בסדר. להאמין שלא מגיע לנו חיים טובים....
זה הזמן לעשות זאת.
אל תתביישי, ואל תהססי.
עכשיו זה זמן מצוין!
ושהיה בהצלחה.
אגב - לא תמיד הדברים צריכים להיסגר ישירות מול הבן אדם השני.
לפעמים אפשר לסגור דברים אנרגטית, גם אני עם עצמי.
ואם את צריכה עזרה לעשות זאת
את מוזמנת לסשן מיוחד בו אני אעזור לך לתווך את הדברים,
בינך לבין מושא העניין הפתוח.
בין אם חי הוא, או שכבר מת.
אין לך מה לחשוש מהעניין.
אני לא מעלה באוב אף אחד.
לא מכשפת ולא מחרבשת.
אני פשוט מתווכת בינך, לבין אותו אדם,
או אותו מקרה, ועוזרת לך לעשות שלום בין כל המעורבים בדבר.
אנחנו עושות את זה בשיחה טלפונית,
בדרך של האנשה, ובטכניקה שעוזרת להבין את התמונה הגדולה,ולסלוח, ולהשלים.
השיחה אורכת כשעה,
והרבה מאוד דברים ונטל משתחררים ממנה.
בהבטחה!
באהבה גדולה
אילנית
