ביום שבו החלטתי לצאת לדרך עצמאית ידעתי גם שזו צריכה להיות דרך שמיוחדת לי. מאז ומעולם חצבתי את הדרך ברגליי שלי. כשההמונים הלכו ימינה, חיפשתי את דרכי בשמאל ולהפך.

כמו רבים שמתלבטים בפתיחת עסק חדש, ובמיוחד אם מדובר בשיטה חדשה – חששתי שאף אחד לא ירצה לבוא דווקא אלי. שיטה לא מוכרת שהובאה לעולם ע"י אישה לא ידועה. בלי תעודות לתלות על הקיר שירשימו את הנכנסים בדלת. בלי גב וללא שותפים. אז למה שיבואו אלי?

החשש היה מובן, אלא שמשפט אחד ששמעתי בקורס דיגיטלי שכנע אותי בכל זאת שגם לי יש מקום. המשפט היה: "תמיד יהיה מי שירצה לשמוע את הדברים דווקא ממך". ואז הבנתי שנכון שיש רבים כמוני שעוסקים בתחומים רוחניים בצורות שונות, אבל אף אחד לא יקרקע אותו לחיי היומיום כמוני.

היה לי הרבה "בלי" ו"ללא". אבל היה לי משהו אחד שאף אחד לא יכול לקחת ממני: ניסיון חיים.

אנקדוטה קטנה היא שבמשך כל החודשים הייתי יושבת בלילות במיטתי כשילדיי נרדמים לידי, בעודי עובדת על הכנת התכנים של מ.א.פ. הייתי כל כך בתודעה הזו שמ.א.פ זה מודעות, אחריות פעולה. מודעות אחריות פעולה. ורק הבן הגדול שלי, שהיה אז בן 8, גילה לי לילה אחד שמ.א.פ זה גם ראשי התיבות של השם שלי: מזל אילנית פרימן.

כשהוא הסב את תשומת ליבי לעניין קיבלתי צמרמורת גדולה ופתאום הרגשתי את האישור הסופי שזה הדבר הנכון. שאני לא טועה. שלשיטה שפיתחתי יש מקום בעולם, כי יש מי שזקוק לשמוע דווקא אותה. דווקא הדרך שבה אני מסבירה את הדברים תדבר אל השומעים ותפתח את לבבם לעשות מעשה בחייהם.